יום שישי, 13 במרץ 2015

מרטין-מאת ליעם בן-דוד,ח'3

מאת: ליעם בן-דוד , ח'3

מרטין - מאת הסופרת תמר ורטה זהבי          8.3.15

המטלה-לכתוב בלוג על היומן האישי שלי עם הספר "מרטין" , להלן:

תקציר הספר: 
ילד הולך ביום קיץ לוהט באטלנטה, העיר שבה נולד ובה נולדו הוריו והוריהם. הוא עובר על פני בריכת שחייה ציבורית, משתוקק לקפוץ למים הקרים אבל אינו יכול – על שער הבריכה כתוב "הכניסה לשחורים אסורה". אם לבריכה אסור, אז אולי אכנס לפארק הציבורי להסתובב בקרוסלה ולהתנדנד בנדנדות החדשות, הוא חושב לעצמו. לא, אי אפשר. בכניסה לפארק כתוב "הכניסה ללבנים בלבד".

הוא צמא, הוא רוצה לקנות בקבוק קולה במזנון, אך לא הורשה להיכנס איליו כי הוא שחור. הוא ממהר לברזייה המיועדת לשחורים, אבל אוף... היא התקלקלה, ומהברזייה המיועדת ללבנים אסור לשתות. אם ישתה ממנה ישלם קנס ואולי אפילו ייאסר. הטיול בעיר שלו הופך לחלום רע. מיוזע ורגוז הוא מחכה לאוטובוס שיחזיר אותו הביתה. האוטובוס מגיע. חציו הקדמי כמעט ריק וחציו האחורי מלא וצפוף. בלית בררה הילד נדחס מאחור. בכיסאות הריקים אסור לו לשבת, הם ללבנים בלבד...

זה לא הוגן! אתם ודאי אומרים בכעס.

"זה לא הוגן!" התמרמר גם מרטין לותר קינג הקטן, שנולד בשנת 1929 במדינה ג'ורג'יה שבארצות הברית לעולם גזעני ומפלה שכזה. "אני אשנה את אמריקה. אני אהפוך אותה למקום שבו כל בני-האדם, שחורים ולבנים, יחיו בשוויון מלא". אמר ועשה.

מרטין לותר קינג נהיה למנהיג ההמונים במאבק באפליה ובגזענות. הוא האמין במאבק בלתי-אלים ולכן סחף אחריו גם לבנים רבים. במשך חייו הקצרים והסוערים זכה לראות את חוקי הגזענות קורסים זה אחר זה ואת חזונו הופך למציאות.

קישור לחיי היום-יום:                                                13.3.15


3 אירועים מתחילת הסיפור:

1)כמרטין קיבל את הסטירה הראשונה בחייו:כשמרטין נסע עם אימו למרכז העיר בשביל שתקנה לו מכונית משטרה. אימו של מרטין במרכז הקניות הלכה לשנייה לקנות את אחד הכובעים שאהבה אמרה לו לא לזוז מן המקום בו היה,כשמרטין חיכה לפתע הרגיש כאב בלחיו מן הסטירה שנתנה לו הגברת הלבנה ובתגובה השיבה לו במילים מכוערות "כושי מלוכלך,כיצד העזת לדרוך לי על הרגל".
-הרגשתי במהלך הקריאה רחמים על מרטין הקטן שנשאר לבד ובלי אימו לרגע אחד ובו הצליחו לפגוע בו מבלי שאף אחד יהיה שם להגן עליו מהאנשים הרעים הללו.

2)מרטין מאבד את חברו הטוב:
החבר הכי טוב של מרטין מגיל שלוש הוא תומס,הוא היה לבן.משפחתו של מרטין ומרטין היו קונים בחנות של אביו פעמים רבות למרות שאביו לא אהב אותם בגלל היותם שחורים.יום אחד אסר אביו של תומס על תומס לשחק עם מרטין לתמיד,תומס בעצבות רבה היה צריך להודיע זאת למרטין ,ולמרטין נשבר הלב מכך שאיבד את חברו הטוב רק בגלל האבא הגזען של תומס.

-הרגשתי כאב מכך שמרטין לא היה אשם,רק בגלל החברה הגזענית והמרושעת באותו הזמן לא יכלו לשחק יחדיו ילדים תמימים וחברים הכי טובים,בין כל הרוע הזה היו צריכים גם לערב אותם בגזענות,גם כשאינם מבינים את הסיבה האמיתית.

3)מקרה האוטובוס עם מרטין ואימו:
כשאימו של מרטין ומרטין נסעו למרכז העיר נאלצו להשתמש בתחבורה הציבורית,אימו של מרטין הנחתה אותו בפעם הארשונה כיצד הם יתכננו את הנסיעה. היא הנחתה אותו שיעלו לאוטובוס ,ישלמו לנהג,ירדו במהירות מהאוטובוס ויעלו בזריזות מן החלק האחורי לפני שהאוטובוס יברח להם. מרטין בתגובתו אינו מבין מדוע צריך לעשות זאת ואימו מסבירה לו שזה אך ורק ברק גוון צבע עורם.
במהלך הפעולה הזאת שילמה אימו לנהג האוטובוס והוא נהם עליה "תרדי כבר,כושית". מרטין פער את פיו מרוב התדהמה.כיצד העז לדבר כך אל אימו.

-זו הייתה הפעם הראשונה שמרטין ראה את ההתנהגות הגזענית והמרושעת אל אימו , הוא פער את פיו מרוב תדהמה זו הייתה הפעם הראשונה שהוא נפגע בשם משפחתו.הרגשתי רחמים עבור אימו של מרטין שמרטין בנה נאלץ לראות התנהגות שפל שכזאת לעברה.

3 אירועים מאמצע הסיפור:

1)מרטין נוסע לזכות במדליית הזהב:מרטין נוסע עם מורתו לתחרות הנאומים בעיר דבלין.כמרטין הציג את עצמו בעלייתו לבמה הוא פחד בהתחלה,ולאחר מכן הביע ביטחון ונמרצות ושיכנע את הקהל,הוא הצליח בנאומו.הוא סיפר ל מדינת ג'ורג'יה ועל העבדים בשנים הראשונות.למרטין מחאו כפיים באולם.
מרטין זכה במדליית הזהב.
לאחר מקרה גזענות שאירע באוטובוס בחזרה לביתו עם מורתו בו גברים לבנים כמעט הגיעו למצב של התקוטטות מכיוון שמרטין לא רצה לפנות את מושבו ללבנים,מרטין בזעמו וכעסו רמס את מדליית הזהב מכיוון שלא הועילה בעידן הזה בו המצב נשאר אותו הדבר.

-הרגשתי שמרטין צודק לחלוטין במה שעשה הוא זכה בנאום עליו הסביר על שיווין בין גזעים ורגע לאחר מכן בחזרתו אירע לו מקרה שכזה,מבחינתו כול עוד המצב לא ישתנה שום מדליה לא תשפר את מצב רוחו.

2)כשמרטין פגש את קורטה:
בתקופת היותו סטודנט בקולג' מרטין פגש את הנערה הכי יפה בעולם לעיניו. שמה היה קורטה,שניהם יצאו לדייט במסעדה קטנה הם דיברו ודיברו,מרטין סיפר לה על חייו וגם הספיקו לצחוק עם המלצרית ששירתה אותם,מרטין ידע שמצא את אישתו לעתיד.

-מרטין פגש את אישתו בפעם הראשונה זה היה מאוד רומנטי בעיניי,בפעם הראשונה ראו את מרטין מאוהב והם זוג מקסים יחדיו.

3)חתונתם של מרטין וקורטה:
לחתונה של קורטה ומרטין קורטה נערכה רבות,לבסוף הוריה של קורטה והוריו של מרטין ושאר המוזמנים חיכו לזוג הצעיר בחצר הבית.מול האב הכומר קינג נשבעו קורטה ומרטין להיות נאמנים זה לזה ומרטין ענד על אצבעתה של קורטה את טבעת הנישאים שאימו קיבלה מסבתו ביום חתונתה.

-זה היה קטע מרגש במיוחד בו הזוג היה בשיא המאושר בחייהם,התרגשתי ושמחתי עבור מרטין שמצא את אשתו.

3 אירועים מסוף הסיפור:

1)כשלמרטין ולקורטה נולד הבן הזכר הראשון:
התמלא עד מהרה חדרה של קורטה בזרי פרחים ומתנות לכבוד הולדת הבן החדש,וכשמרטין חזר מוושינגטון ראה את בנו בפעם הראשונה-מרטין לותר קינג השלישי.

-זה היה מרגש במיוחד כשמרטין ראה את בנו בפעם ראשונה,וילדו השני לאחר יולנדה.

2)כשמרטין נכלא:
במדינות הצפון בהן לא הייתה גזענות ואפליה צעדו שחורים למחאות רבות וגם מרטין הצטרף לשובתים ועודד אותם להמשיך.כשהמחאה התפשטה ברחבי ארצות הברית כולה התערבה המשטרה והחלה להכניס את השובתים לכלא.
מרטין נעמד למשפט בו נאם בפני השופט במחאה,השופט היה רגיל לשחורים כנועים וחלשים ונזעם ולמראה עיניו.הוא שלח את מרטין לבית כלא שבמרחק 350 קילומטרים מביתו שבאטלנטה.

-הרגשתי כעס על השופט שהוא לא רגיל לשמוע דעות שונות ומחאות צודקות ולכן שלח את מרטין לכלא.

3)כשבישרו לקורטה שמרטין נרצח:
כשמרטין דיבר עם קורטה לפני העלייה להיפרד מאשתו ומארבעת ילדיו.הוא ראה את קורטה המודאגת ואמר לה שהכול יהיה בסדר.הוא עלה לטיסה לממפיס.ליבה של קורטה בישר לה רעות.מרטין נרצח בחדרו במלון כשעמד במרפסת החדר.קורטה לאחר מותו הקדישה את חייה לקרוא את מכתבי האהבה שהיה שולח לה,והקדישה את כול חייה להקדשת מטרתו ואותו.

-זה היה מוות טראגי,של אדם גדול וטוב שנרצח למרות היותו חף מפשע.זה היה הקטע הכי קשה בספר.

המשגת דילמות:
דילמה במהלך הסיפור:
באוטובוס חזרה מן תחרות הנאומים בדבלין מרטין ומורתו ישבו באוטובוס בחלקו האחורי כמה גברים לבנים עלו לאוטובוס ולחלקם לא נותר מושבות פנויים.נהג האוטובוס הורה למרטין ומורתו לפנות ללבנים את המקום בצעקה ומרטין הרגיש איך כעס גדול מציף אותו.הוא לא הסכים לקום ואילו הנהג הורה ואיים שיפנה למשטרה אם לא יקומו ממקומם אפילו המורה שלו ביקשה ממנו שיקומו.
בפני מרטין עמדה דילמה:
האם לקום מן המקום ולפנות את המושב ללבנים ובכך לציית לנהג האוטובוס הגזען ולמורתו המתחננת או שלא לפנות את המושב ללבנים ובכך לגרום לכך שנהג האוטובוס יקרא למשטרה וידאג לכך שיעצרו את מרטין ומורתו?
מצד אחד עיקרון השוויון של מרטין עומד בפניו ומצד שני לא לדאוג לכך שתהיה אלימות בינהם.

התייחסות ללשון יפה:
-" ' אני רוצה להיות שחקנית',הודיעה יולנדה לאמה תוך כדי נדנוד העריסה של אחיה התינוק דקסטר,שזה עתה נולד".(פרק 7)
-" אהובתי גם אם תלבשי שמלת כלה מרופטת תיראי הכלה הכי יפה בעולם." (מרטין אומר לקורטה בפרק 5)
-"בעיניים דומות קראה את מכתבי האהבה שכתב לה בעלה וששמרה תחת המיטה,מכתב אחר מכתב ,עד שהגיעה לאחרון ,זה שאחריו לא יגיעו אליה עוד מכתבים".(קורטה לאחר מותו של מרטין בפרק 9)

התייחסות למסר של הסיפור:
המסר של הסיפור היה להעביר את חלומו וחזונו של מרטין, את כל חייו שבמהלכם חיי ,נאבק,ניסה להגשים ומת עבור חלומו והוא לפי ציטוטו הבא:
"יש לי חלום - שיום אחד תקום אומה זאת ותגשים את המשמעות  האמתית של סיסמתה: 'אנו
                       רואים אמיתות אלה כמובנות מאליהן: שכל בני האדם נבראו שווים'.
יש לי חלום - שיום אחד על גבעותיה האדומות של ג'ורג'יה יוכלו בניהם של עבדים לשעבר
                      ובניהם של בעלי עבדים לשעבר להתיישב יחדיו לשולחן האחווה.
יש לי חלום - שיום אחד אפילו מדינת מיסיסיפי, מדינת המדבר, המזיעה תחת חום אי הצדק
                      והדיכוי, תהפוך לנווה מדבר של חופש ושל צדק.
יש לי חלום - שארבעת ילדיי יחיו יום אחד באומה בה הם לא יישפטו על פי צבע עורם אלא על פי
                      טיב אישיותם."
סיכום:
מרטין בחלומו רואה שיויון עבור השחורים,עבור בני עמו שראה בילדותו כיצד נפגעים מן האי הוגנות באמריקה ,בה לשחורים לא היו זכויות ולבנים שנאו עמוקות רק בגלל גוון צבע עור שונה. מרטין תרם עמוקות למען השחורים בעולם ולמען השגת זכיותיהם,האומנם הוא לא זכה להיות נשיא ארצות הברית השחור הראשון אך בזכותו אובמה הנשיא המכהן השחור הראשון נמצא היכן שהוא נמצא ,בזכותו מאבקו ומאבקים רבים אחרים בהשראתו.
תהליך כתיבת הבלוג תרם לי מאוד לידע בו רכשתי לגבי אחד מהאנשים הגדולים בהיסטוריה,שמחה שקראתי את הספר הזה למדתי להעריך עמוקות את השנים בהן אני חיה ,בו אין אפליות וכולם שווים לכולם,וזה לא מה שהיה פעם.